קוביזם - Cubism

לפתיחת המסמך כדף PDF לחצו כאן, יש להמתין זמן מה עד טעינת המסמך במלואו

הקוביזם הוא סגנון באמנות שיצר מהפכה בציור ובפיסול בתחילת המאה העשרים.

הקוביזם נוצר ב-1907 בפגישה בין פיקאסו לבראק.

באמנות שעד הקוביזם, האובייקט מתואר מזווית ראייה אחת, שבסיסה נטורליסטי. כלומר, כפי שהמתואר נראה במציאות.

בקוביזם ניסו האמנים לתאר את האובייקט מכמה נקודות וכן פירוק המתואר ותיאור מרכיביו בו-זמנית. (סימולטני)

הבעיה היסודית של הקוביזם הייתה חשיפת הממשות החומרית של העצמים. הם ביקשו לחשוף את המבנה הפנימי המונח ביסוד הגוף או העצם המצוייר.

לקוביזם שני מקורות השראה עיקריים:

• רעיונותיו של סזאן על הארכיטקטורה הפנימית של הצבע שהוא הרכיב מהם משטחים- קצעים בשפתו של סזאן.
• הפיסול הפרימיטיבי שעיצב דמויות אדם בצורה לא נטורליסטית.

בהתפתחות הקוביזם 4 שלבים:

1. הקוביזם הפיסולי - ה"כושי" - 1907.
   זהו שלב הפריצה של הקוביזם או שלב ההכנה שלו כשהדגש בתמונות הוא על תלת ממדיות.
   שאיפתם הייתה לסטות מן המראה הנכון (הרנסנסי) אל המראה הפנימי הנכון.
   מטרתם הייתה עריכת היצירה לפי סדר ארכיטקטוני אוטונומי, סדר שישמע לחוקי אסתטיקה אומנותית. (בהמשך לרעיונותיו של סזאן שבין היצירה והמציאות יש מסננת צורנית)
2. הקוביזם האנליטי 1910-12.
   האובייקט המצויר עבר ניתוח של מרכיבים והתמונה עוצבה על פי חוקיות פנימית משלה. חוקיות פנימית זו, היא דו-ממדית ולכן הוזנחה הפרספקטיבה, שהיא ביסודה תרמית לעיניים. בנוסף, הוזנח הצבע, כדי להבליט את הניתוח המבני ואת התרגום הגראפי לאובייקט. השימוש בסולם צבעים מנוכרומי, מצומצם בגווני לבן, אפור או חום.
   האובייקטים ששימשו לפיתוח הקוביזם האנליטי: דמות האדם, רהיטים וכלי נגינה.
3. הקוביזם הסימולטני - זהו שלב סופי של הקוביזם האנליטי סביב 1912.
   לפי גישה זו ניסו פיקאסו ובראק לתפוס את האובייקט מכמה כיוונית בו-זמנית.
   בשלב זה, נעלם למעשה בתמונה האובייקט מן העין.
4. הקוביזם הסינטטי 1912-1914.
   בשלב זה בחר האמן פריט מוכר מהאובייקט המתואר: מיתרי כינור, חלק מכיסא, עמוד תווים וכדומה. קטע מציאות זה שימש כגרעין לתמונה. סביב הגרעין פיתח האמן את התמונה למסכת משותפת עם האובייקט המתואר. בניה מתוכננת על בסיס קונקרטי ומופשט במשולב.

הקולאז' COLLAGE

הקולאז' ההדבקה, - היא תוצאה של הקוביזם הסינתטי. מהחיקוי של טקסטורה עברו פיקאסו ובראק לניצול חלקים מקוריים של האובייקט עצמו, כגון: קטעי עיתון, בד, חול, גפרורים וכדומה. סביב חלקים אלו "ארגו" את הסכמה הקוביסטית המופשטת.
- רעיון הפקעת האובייקט בשלמותו או בחלקיו ממיקומו וקשירתו עם סכמות קוויות קוביסטיות, פותח אחכ' ע"י זרמים אומנותיים בעלי אופי עצמאי. החשובים שבהם הדאדא והסוריאליזם.

שקיעת הקוביזם - 1914.

מלחמת העולם ה1- שפרצה ב-1914, קטעה את התפתחותם של כל הזרמים האומנותיים והיוותה דחף לצמיחת זרמים חדשים.

האורפיזם - החיפוש אחר חתך הזהב המושלם.

נקרא ע"ש אורפיאוס. השם ניתן לתנועה ע"י גיום אפולינר. התפישה האמנותית פותחה ע"י האחים דושאן. נקודת המוצא שלהם היתה הצבע.
הם ניסו לעסוק באסתטיקה מתמטית של היחסים הפרופורציוניים המושלמים.
מטרתם היתה חשיפת הסדר הפנימי והחוקיות שבתוך הצורות החופשיות ולא הוצאת צורות מתוך אובייקט.
האמן שתרם רבות למוסיקאליות של האורפיזם היה רובר דילוניי, שיצא מהקוביזם לאורפיזם וחיפש את הריתמוס החוזר בצורות ובצביעם. בתמונותיו ניתן למצוא קומפוזיציות של מעגלים, קשתות ודיסקים צבעוניים הרודפים זה את זה מתוך חוקיות פנימית וריתמוס נצחי.

המצאת הקוביזם

קוביזם (Cubism) הוא סגנון אוונגרדי באמנות שיצר מהפכה בציור ובפיסול האירופי בתחילת המאה העשרים. הקוביזם אינו צופה באובייקט מנקודת מבט אחת, אלא מפרק את האובייקט לגורמיו ומציג גורמים אלה מנקודות מבט שונות באופן סימולטני. תנועה זו חוללה מהפכה בכך שדחתה מעליה דחייה גמורה של מסורת הנטורליזם בציור ובפיסול.

הקוביזם החל בשנת 1906 בעבודתם של שני ציירים: הצרפתי ז'ורז' בראק והספרדי פבלו פיקאסו, שחיו באותה עת ברובע מונמארט רבפריז. הם נפגשו ב-1907 והמשיכו לעבוד בקשר הדוק עד לפריצתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914.
המושג "קוביזם" נוצר לראשונה בשנת 1908 על ידי מבקר האמנות הצרפתי לואי ווקסל. המושג זכה לתפוצה רחבה, אך שני יוצריו של סגנון זה נמנעו מלהשתמש בו.

השפעות על התפתחות הקוביזם
הקוביזם התפתח תחת השפעתם של שני גורמים עיקריים: ציוריו של סזאן והפיסול הפרימיטיבי (איברי ואפריקאי). ציוריו של סזאן השפיעו על התפתחות הקוביזם מכיוון שהתבצע בהם מעבר מנקודת מבט אחת למספר נקודות הסתכלות, כאשר בציורים מאוחרים החל סזאן מפרק את משטחי הצבע ומרכיב אותם מחדש כחלקים עצמאיים – קצעים,

"קצעים" הם משטחי הצבע הגאומטריים שמהם נבנות הצורות התלת ממדיות). הפיסול האיברי השפיע על הקוביזם בכך שהוא התנתק מהדמות המסורתית והחל מעצב באופן חופשי דמויות אדם.

ארבעת שלבי הקוביזם

הקוביזם מופיע בצורות שונות ונוהגים לפרק את התפתחותו לארבעה שלבים, בסדר הבא:

השלב הראשון - הקוביזם הפיסולי או הקוביזם האפריקני
שלב הקוביזם הפיסולי הוא השלב הראשון של הקוביזם והוא התרחש בין השנים 1907 - 1909. לציורי הקוביזם הפיסולי יש אופי סכמתי ונוקשה, המנותק מהמסורת המערבית המכתיבה מה יפה ומה נכון. הדמויות בנויות מצורות גאומטריות זוויתיות, שנפחן מודגש בעזרת משחקים של אור וצל. האובייקטים והדמויות המתוארים שומרים על נפחיות המזכירה פסלים ומסכות מחוף השנהב וממושבות אחרות במערב אפריקה אשר שימשו מקור השראה לציור בתקופה זו. בגלל הנפחיות המזכירה פסלים ובגלל מקורם נקרא השלב הזה "קוביזם פיסולי" או "קוביזם אפריקני". דוגמאות לקוביזם אפריקני יכולות להיות למשל: "שלוש נשים" של פיקאסו, שם פיקאסו מבדיל בין הדמויות לרקע, והופך משהו מפתה כמו זונות, נערות ליווי, למשהו מעורר חלחלה, וולגרי ולא מובן.

השלב השני - הקוביזם האנליטי
"הקוביזם האנליטי" התרחש בין השנים 1909 - 1910, והוא השלב השני של התפתחות הקוביזם. בקוביזם זה עברו הדמויות ואבריהן תהליך טכני של ניתוח ופירוק לקצעים, ואז הרכבתם של הקצעים מחדש. יש נטייה למונוכרומיות, עדיין קיימים נפחיות ומוצקות, ועדיין יש הבדל בין הרקע לדמות, דבר הנוצר בעזרת שימוש בגוונים שונים שמפרידים בין האובייקטים. מגמת הפירוק ניתחה את האובייקט וגרמה לאיבוד הדרגתי של הנפחיות. הקוביזם האנליטי נקרא כך מכיוון שהוא מעביר את הצורות והעצמים תהליך מפותח של ניתוח (אנליזה).

השלב השלישי - הקוביזם הסימולטני
"הקוביזם הסימולטני" או "ההרמטי", 1911 - 1912, היה השלב השלישי בהתפתחות הקוביזם. בשלב זה כבר יש השטחה מוחלטת של הציור שנוצרה על ידי השתלטות הקצעים על כל השטח, דבר שגרם להיעלמות האובייקט מהעין. יש ניסיון לתאר בו בזמן את האובייקטים מכל הכיוונים. הציורים מונוכרומיים, האובייקטים מפורקים לקצעים, הקומפוזיציות סגורות והרמטיות. הקוביזם נקרא הרמטי בגלל הקומפוזיציות הסגורות וההרמטיות, והוא נקרא קוביזם סימולטני מכיוון שהוא מנסה לתאר את האובייקטים מכמה זוויות סימולטנית.

השלב הרביעי - הקוביזם הסינתטי
"הקוביזם הסינתטי", בין השנים 1912 - 1914, השלב הרביעי והאחרון של הקוביזם, אופיין בשילוב בין פריטים מציאותיים לבין הקומפוזיציה האנליטית או ההרמטית. בתחילה שולבו בציור אותיות או ספרות, ולאחר מכן גם אובייקטים ממשיים שהודבקו כקולאז' (כגון: גזרי עיתונים או פיסות של נייר טפטים ציבעוני). בציורים ישנם קצעים, זוויתיות, ושימוש באחת משתי הקומפוזיציות, האנליטית או הסימולטנית (ההרמטית). הקוביזם הסינתטי (משולב) נקרא כך בגלל השילוב בין פריטי המציאות לקומפוזיציה האנליטית או ההרמטית.

פול סזאן  1839 - 1906 Paul Cézanne

ז'ורז' סרה Georges Seurat 1891 - 1859

פבלו פיקאסו  1881 – 1973 Pablo Picasso

פרנאן לז'ה Fernand Léger 1955 - 1881

ז'ורז' בראק 1882 - 1963 Georges Braque

חואן גריס Juan Gris 1927 - 1887