השימוש באתר זה ובתכניו מיועד לצרכי מחקר ולימוד עצמי
במסגרת הקורסים אותם אני מעבירה בלבד.

חל איסור על הפצת המידע או אחסונו במערכת אלקטרונית אחרת.

ד"ר תרצה יום טוב

התבוננות בתמונה

דוגמה לניתוח תמונה:

אנחנו נוטים לחשוב שהתבוננות בתמונה היא פעולה שגרתית כמו נשימה או הליכה ולכן אינה מאתגרת. מצריכה לימוד.
אני מציעה עמדה אחרת, כדי להפוך מפגש עם תמונה למעשיר יותר ולעזור לכל המתעניין ורוצה להעמיק בהתבוננות בתמונה.
בדוגמה המובאת בהמשך, אני בונה כלים לחיבור הפן החושי - של העין הרואה, עם האינטלקט הממיין, משווה ומכליל, ליצירת חוויה כוללת, איכותית ומהנה יותר.
"קריאת תמונה" היא מיומנות שיש ללמוד אותה.
יש לשפת האומנות צלילים אוניברסאליים וצלילים מקומיים. כל יצירת אומנות נעשתה בזמן, במקום מסוים ובמסגרת חברתית מוגדרת, על ידי אמן או קבוצה של אמנים. גורמים אלה, מהווים בסיס להיווצרותה והם משפיעים על אופייה ודמותה, כפי שזהות הורי התינוק משפיעה על המטען הגנטי שהוא נושא.
בכל יצירה יש ביטוי לערכי המקום והזמן שבו היא נוצרה.

גודל מסוים - המשפיע על נוכחותה.
צורה - מבנה כללי שמאחד את כל מרכיביה.
תוכן - דברים שהיא מספרת או רומזת לנו עליהם והקשרים שהיא נתונה בהם.
קומפוזיציה - סדר פנימי שבו ערוכים המרכיבים השונים, התייחסותם והקשרם בתוך מסגרת היצירה.
קו - שהוא הבנאי ומארגן את הדינאמיקה של התמונה.
צבע - המעניק זהות ואופי למתוארים.
חלל פנימי וחלל חיצוני - בכל תמונה יש מרחב פנימי המאכלס את המתואר והקשר לחלל שבו היא נמצאת - חלל חיצוני.

התבוננות ביצירה גורמת לתחושה של אור וצל בתמונה, תחושה הנובעת מהשימוש בקו ובצבע.
העיון המובא בדרך המוצעת, מתבסס על המרכיבים החזותיים של היצירה והרקע להיווצרותה. לכן, בצד לימוד הרקע וזהות האמן שהם ספרותיים-היסטוריים, העיון עצמו מתבסס על המדיה הויזואלית שהיא בבסיס זהותה של התמונה. המתודה היא בבידוד מרכיביה החזותיים הגראפיים הראשוניים: קומפוזיציה, קו וצבע באמצעות השקפים, כדי לחזור אל היצירה השלמה בצורה מושכלת.
זוהי דרך להפוך את ההתבוננות ביצירה, לדיאלוג של המתבונן עם היצירה.
הקסם הייחודי של יצירת אומנות איננו נקלט במלואו בהתבוננות ראשונה ובכל התבוננות נוספת הוא מעמיק ומתגלות פנים חדשות.
דף העבודה המצורף הוא שלד לעבודה שמובאת בהדגמה המקושרת. ולבסוף, העיון המוצע הוא פיתוח שלי, יש דרכים רבות אחרות. אני מציעה להפוך את ההתבוננות ביצירה לדיאלוג של המתבונן עם היצירה.

על האמן ומיקומה של היצירה בקריירה שלו

ינסנט ואן גוך  1853 - 1890 Vincent van Gogh  היה צייר הולנדי, מגדולי אמני המאה ה -19 ואחד מהמשפיעים ביותר על האמנות המודרנית.
בנעוריו עבד בחברה למסחר ביצירות אמנות ואחר כך הכשיר עצמו כמטיף פרוטסטנטי. משנת 1880 החל לצייר וללמוד אנטומיה ופרספקטיבה בהולנד. בשנת 1886 עבר לפריס והושפע מהאימפרסיוניסטים. משם עבר לצייר בריביירה הצרפתית, שם הרבה לתאר תיאורי נוף, דיוקנאות ודיוקנאות עצמיים.
בחייו לא הצליח למכור את יצירותיו, ונתמך כל חייו על ידי אחיו תיאו, שנפטר כחצי שנה אחריו      
יצירתו מתאפיינת באקספרסיביות חזקה של משיכות מכחול ואופי קווי מאד של הנחת הצבע, להדגשת המבע. תכונה זו השפיעה על אמנים רבים.d'Orsay, Paris

תיאור היצירה

דיוקנו העצמי של ואן-גוך,

הדיוקן תופס כמחצית משטח התמונה, מעין משולש מרכזי המוסט מעט ימינה, הפנים במרכז עם הטיה שמאלה. הגוונים השולטים ביצירה - גווני הכחול אפור. התמונה כולה בנויה ממשיכות מכחול חזקות היוצרות תחושה של מעין להבות ברקע ובמעיל שצבעוניותו הכהה יותר מבדילה אותו מהרקע. הצבעוניות של הפנים בגווני חום צהבהב. הזקן והשיער בחום אדמדם יוצרים מסגרת לפנים.

איקונוגרפיה

 הדיוקן העצמי מתקשר לשורה של דיוקנאות עצמיים של ואן-גוך שמתארים את האמן ומשקפים את מצבו

שורשיו של  הדיוקן העצמי באמנות, ראשיתו ברומא העתיקה, בפסול, ציור והטבעה במטבעות של דיוקן הקיסר ועוד.
בימי הביניים צוירו דיוקנאות של ישו והקדושים תוך איבוד המימד הנטורליסטי  ומיקוד  בדמות סכמאתית.
באמנות הרנסנס, תארו עצמם האומנים בתוך הציור בין קהל המאמינים, ומאוחר יותר התמקדו בדיוקנם העצמי בלבד, דוגמת ליאונרדו דה וינצ'י.
בעת החדשה הרבו האומנים לצייר את דיוקנם העצמי, במיוחד מפני שזה חסך מהם שימוש במודל שעלה בכסף. באמנות ההולנדית יש מבע מיוחד בהיסטוריה של האומנות, לדיוקנאות העצמיים  של רמברנדט, שמספקים תיעוד היסטורי יחיד במינו מהיותו נער, ועד זקן. דיוקנאות אלו  בצד תיעוד פסיכולוגי חברתי עצמי, משקפים את העדפותיה ואופן ההסתכלות של החברה על הפרט ועל עצמה.
אפשר לראות בדיוקנאות  של ואן-גוך, הד לדיוקנאות של רמברנדט  ויחד עם זאת הסתכלות עצמית אינטנסיבית שבה מתגבשת בהדגשה, שפת הציור הייחודית  לו  - "כתב ידו" של האמן.

לאונרדו גדול אנשי הרנסנס, צייר את דיוקנו העצמי באמצעי מינימליסטי - הרישום, שמהווה בסיס לכול יצירת אמנות מאז תקופת הרנסנס, שבה התייחסו לרישום כאל הבסיס וההקשר בין ההשראה האלוהית ליישומה ביצירה האמנותית. דקות אבחנה, שליטה בקו כאמצעי הבעה רב עוצמה ואישיות מרשימה, מתגלים לצופה ביצירה זו.

Coins of Titus, Trajan, and Hadrian, 80–81, 105–7, 134–38 A.D.; Flavian, Trajanic, HadrianicRoman Bronze and gold; Diam. 3.3 cm,3.3 cm, 1.9 cm

Emperor Gaius Julius Caesar Germanicus, known as Caligula, 37–42; Julio-Claudian Roman Marble; H. 20 in. (50.8 cm) Rogers Fund, 1914 (14.37)

רמברנדט

רמברנדט הרבה לצייר את דיוקנו העצמי מגיל 15 ועד זיקנה. זהו תיעוד אישי וחברתי יוצא דופן.
יצירתו של רמברנדט מצטיינת בצבעוניות דשנה ובדרמטיות עקב השימוש באור-צל, שניתן לראות ב-3 הדוגמאות המובאות: באזורים המוארים והחשוכים בפניו. שימש מקור השראה לציירים רבים.
ואן-גוך בן ארצו, קיים דיאלוג עם רמברנט באמצעות יצירתו.

Rembrandt Self-Portrait 1661 Oil on canvas, 114 x 94 cm; English Heritage, Kenwood House, London

Rembrandt Self-Portrait 1640 Oil on canvas, 102 x 80 cm; National Gallery, London

Rembrandt van Rijn  1606 - 1669 Self-portrait as a  young man 1630 Oil on panel, 69.7 x57 cm

דוגמת שקפים לדיוקן עצמי של ואן גוך הערה: השקפים נעשו בשתי טכניקות:בציור ידני, השורה העליונה ובתוכנה גראפית Photo Shopפוטושופ, כפי שאפשר לראות בדוגמה שבהמשך. שיטת ניתוח היצירה המבוססת  על שקפים, המבודדים את הגורמים השונים ביצירה לשם בניה מחודשת של היצירה בצורה עשירה יותר.  שיטת הניתוח היא פיתוח של ד"ר  תרצה  יום-טוב.

הצבע בשקף מדגיש ומחריף את ריכוז הצבעוניות בפנים, לעומת המעיל והרקע שהם כמעט מונו כרומיים. הצללים הכהים הם תוספת של גוון ירקרק בתוך החום של הפנים. האדום משקף את השיער החום אדמדם היוצר מעין מסגרת, לפנים  והצהוב את האזורים המוארים	קומפוזיציה הדיוקן כולל את הפנים והחזה העליון, הדמות מאכלסת כמחצית משטח התמונה,  מיקום הדמות מוסט ימינה מהמרכז, מבנה הדיוקן "משולש" הנשען על המסגרת הקלאסית. הקומפוזיציה בנויה על משולש שבסיסו בתחתית התמונה.	הקווים שקף זה מבליט את "כתב ידו של האמן", מערכת הקווים נוצרת באמצעות תנועות מכחול גליות ומעורבלות משותפות לרקע ולמעיל, יוצרות היטמעות של הדמות ברקע,  באווירה דחוסה. הצבע  ביצירה  מקבל אופי קווי דינאמי.	האור שקף זה מבליט את  השטחים המוארים, צידם הימני של הפנים והאוזן, מפתח המעיל והחולצה שמתחתיו וכן את צידם השמאלי אפל של הפנים ואת הצל שיוצרים הלחי השמאלית והזקן. הרקע עוטף את הדמות בכעין הילה הנוצרת מהבזקים של צהוב.

עיון ודיון

מהתבוננות ביצירה  ובשקפים ניתן להצביע על מספר נקודות: התמונה דינאמית מאד, יש בה התנגשות בין תנועות המכחול הסוערות לבין הקומפוזיציה, המציבה  מסגרת כמעט  מאוזנת. תכונה  דומיננטית נוספת מתבטאת באופי הצבעוני של הקווים ובקוויות של הצבע, היוצרת זהות בין שני מרכיבי התמונה הבסיסיים - הקו והצבע.

הצבע

מרכז הכובד הצבעוני נמצא בפנים. השיער והזקן  החום-אדמדם יוצרים מסגרת חמה לפנים, בניגוד לצבע הקריר   של הרקע.  צבעי הרקע והמעיל הכחול- אפור יוצרים תחושה סוערת  ומתוחה, למרות אופיים הקריר.  תחושה זו נובעת מאופן הנחת הצבע בצורת גלים צבעוניים. ההצללה הירוקה בשטח האפל של הפנים, מתחת ללחי ובצוואר מוסיפה מבע מיוסר. הצהוב מאיר את הפנים ויוצר  כעין הילה מרומזת מסביב לדמות.

הקומפוזיציה

הקומפוזיציה בנויה על מסגרת של משולש שבסיסו בתחתית התמונה נקודת המפגש של המשולש שבסיסו בקצה העליון של התמונה, במפתח המעיל,  ממקדת את המבט למרכז היצירה - הפנים.

הקו   

הקו   ביצירה  צבעוני, בדיוקן אין כמעט קווי מתאר. המתאר נוצר באמצעות כיוונם ואופיים המשתנה של הקווים. קווי הרקע והמעיל ארוכים וגליים וקווי הפנים קצרים וישרים. תנועת הקווים יוצרת התמזגות של הדמות ברקע, ממקדת  את המבט בפנים ויוצרת מתח ואי-שקט בתמונה.

מכתבו של וינסנט ואן-גוך אל אחיו תיאו, " ...הנה, ברגע שחזרתי לכאן נכנסתי שוב לעבודה, למרות שהמכחול החליק כמעט מבין אצבעותיי, אך ידעתי בדיוק מה אני רוצה והספקתי לצייר מאז שלושה בדים גדולים. אלה משטחים של חיטה תחת שמים סוערים, ולא הצטרכתי לצאת מעורי על מנת להביע עצב ובדידות קיצונית"
מתוך הספר: "מכתבים לתיאו. וינסנט ואן-גוך. הוצאת שוקן ירושלים 1992. עמ' 258.

סיכום

דיוקן זה, הוא אחרון מבין  שורה של דיוקנאות עצמיים רבים של ואן-גוך. יש בו מודעות עצמית גבוהה והתבוננות חושפת. הדיוקן צויר כחודש לפני מותו, בתקופה של אינטנסיביות יצירתית, מבחינת כמות היצירות שהשלים ושבסופה התאבד.

הדיוקן הסוער, מתמזג ברקע. עיצוב הפנים המרוכז מתבלט בצבעוניות קווי הזקן והשיער בצבעי חום-אדמדם, היוצרים מסגרת לפנים. הבעה של עצב עמוק נשקפת מהעיניים ומזווית הפה. הטון הכללי של התמונה כחול אפור, כנתון במערבולת המשותפת למעיל ולרקע שהדמות כאילו מתמזגת בו. הבדלה בין המעיל לרקע נעשתה בגוון הכהה במעט של המעיל ובקווי מתאר לא רצופים בכחול כהה המעצבים את מסגרת הדמות.

ביצירה, שילוב קומפוזיציה מאוזנת, עם שימוש במקצב קווי סוער בצבע, משיכות מכחול קצרות בפנים וארוכות יותר ביתר שטחי התמונה, יוצרים  תחושה של מתח ודרמה.

דיוקן עצמי זה, מהווה  מעין סיכום לדרכו האומנותית,של ואן-גוך.  ביצירתיות מתפרצת, בקוויות חזקה וסוערת ובניסיון לאיזון  בתוך  המערבולת הסוחפת של הסובב.

מאמר על היצירה של מאייר שפירו מגדולי חוקרי האמנות בזמננו

"Vincent Van Gogh": Meyer Schapiro

 http://www.artchive.com/ftp_site.ht

From Meyer Schapiro THIS, the last of his self-portraits and one of the greatest, was painted only months before his death. The compulsive, restless all-over ornament of the background, recalling the work of mental patients, is for some physicians an evidence that the painting was done in a psychotic state. But the self-image of the painter shows a masterly control and power of observation, a mind perfectly capable of integrating the elements of its chosen activity. The background reminds us of the rhythms of The Starry Night, which the portrait resembles also in the dominating bluish tone of the work. The flowing, pulsing forms of the background, schemata of sustained excitement, are not just ornament, although related to the undulant forms of the decorative art of the 1890's; they are unconfined by a fixed rhythm or pattern and are a means of intensity, rather, an overflow of the artist's feelings to his surroundings. Beside the powerful modelling of the head and bust, so compact and weighty, the wall pattern appears a pale, shallow ornament. Yet the same rhythms occur in the figure and even in the head, which are painted in similar close-packed, coiling, and wavy lines. As we shift our attention from the man to his surroundings and back again, the analogies are multiplied; the nodal points, or centres, in the background ornament begin to resemble more the eyes and ear and buttons of the figure. In all this turmoil and congested eddying motion, we sense the extraordinary firmness of the painter's hand. The acute contrasts of the reddish beard and the surrounding blues and greens, the probing draughtsmanship, the liveness of the tense features, the perfectly ordered play of breaks, variations, and continuities, the very stable proportioning of the areas of the work - all these point to a superior mind, however disturbed and apprehensive the artist's feelings.

© כל הזכויות שמורות לד"ר תרצה יום-טוב