פוביזם -
Fauvisme
הפוביזם הוא סגנון באמנות בתחילת המאה
העשרים.
קבוצת ציירים צרפתית שהתייחדו בשימוש בצבע פשוט וחזק. פעלו
1905-1908.
ב-1905 מארגן סלון הסתיו הציג את מרבית הציורים שצוירו
בצבעים עזים בחדר אחד.
בין הציירים שנבחרו: מנגן, מארקה,
דרן, מטיס, ולמינק.
מבקר האמנות וקסל קרא להם פוביסטים
= חיות פרא, מפני שדחו את הרעיונות המסורתיים של הציור: כרישום מדויק,
פרספקטיבה והשפעת האור.
הפוביסטים העריצו את גוגין וואן גוך ודחו את
האימפרסיוניזם.
הפילוסופיה שלהם רואה בפרימיטיבי מקור השפעה ישיר
ללא תיווכה המעוות של הציביליזציה.
מאטיס הוא היחיד שהמשיך בכל
שנותיו ליצור בצורה פוביסטית.
בשנים 1907-11 אירגן מאטיס קבוצה
בינלאומית של ציירים שלמדה בצרפת והפיצה את עקרונותיו בסקנדינביה,
אמריקה ומזרח אירופה.
André Derain 1880-1954
דרן החל בלימודי הנדסה מהם פרש והמירם בלמוד ציור.
פגישתו עם ולמינק הולידה
שיתוף פעולה בסטודיו שהופסק על ידי שירותו הצבאי של דרן.
מטיס שהכיר את דרן
בשנת 1904 השפיע על הוריו שיאפשרו לו לזנוח את ההנדסה ולהקדיש עצמו לציור.
לכן
עבר לאקדמיה ג'וליאן, לציור בפאריס.
דרן ומטיס עבדו יחד בקיץ 1905 בקולייר
ובהמשך השנה הציגו את יצירותיהם הצבעוניות בסלון וכונו הפוביסטים.
ב-1905
נשלח דרן לאנגליה על ידי וולאר (סוחר אמנות) ויצירותיו מתקופה זו הן פופולריות
ביותר.
בעבודתו העצמאית, הושפע מאד מאמנים וסגנונות אמנות שונים.
הוא
אייר ספר בחיתוכי עץ בנוסח אקספרסיוניסטי-פרימיטיבי, הושפע מסזאן והקוביזם, יצר
תפאורות לבלט הרוסי.
בבגרותו זנח את הפוביזם ועבר לצייר בסגנון קלאסי.
לצפיה במצגת אנדרה דרן
Henri Matisse 1869-1954
מטיס, מגדולי אמני המאה העשרים. מנהיג הפוביסטים. גם לאחר שקיעת הפוביזם המשיך
להתפתח בהתמקדות באפקטים של הצבע לאורך כל חייו.
בתחילת דרכו למד משפטים ועסק
בכך תקופה קצרה. אח"כ למד אמנות בפאריס אצל רדון ומורו (שניהם סימבוליסטים).
השתקעותו ברביירה הצרפתית העצימה את התמקדותו בצבע ובאור. יצירותיו מתאפיינות
מטיס התפרסם וזכה להכרה מתחילת דרכו. הוא הושפע מאמנים שונים כסרה, גוגין וסזאן
וכן מהאוריינטליזם. מאטיס טען כי שאב מסזאן את התמדתו וקיבל את הדוגמה לבניית
חלל וצורה באמצעות הצבע, המקנה איזון והרמוניה והתבוננות מהורהרת בטבע, כאשר הצבע
והרישום והצורה מתלכדים יחדיו בתהליך היצירה.
ההשפעה האוריינטלית ביצירתו מתבטאת
במיוחד בערבסקות השונות המתארות נשים וכן משולבות בתיאורי טבע דומם.
יצירתו
המונומנטאלית והייחודית, היא הכנסייה בונסה (Chapel of the Rosary at Vence).
בחלונות הויטראז' שלה השתמש בשלושה צבעים בלבד: צהוב בוהק לציון השמש, ירוק בוהק
לצמיחה וכחול בוהק לציון שמי הים-התיכון והמדונה. שני הפנלים עומדים באלתר והם
נקראים "עץ החיים", למרות שתבניתם אבסטרקטית. על הקירות צייר מטיס בקו שחור על
מרצפת לבנה בקו מינימליסטי, ציור המדונה והילד כנגד החלונות .
ביצירתו המגוונת
נתן מטיס ביטוי לשמחת החיים והעצמה לתחושה ולהתפעלות מיופיו של העולם.בצבעים בוהקים
וקווי מתאר מפותלים ורכים.
לצפיה במצגת אנרי מאטיס
Maurice de Vlaminck 1876 - 1958
ולמינק נולד למשפחת מוזיקאים. אביו לימד אותו לנגן בכינור ואמו הייתה מורה
לפסנתר.
ולמינק ביחד עם דרן ומטיס הם מייסדי הזרם הפוביסטי.
עם שחרורו
משירות צבאי פגש במקרה את דרן והם הפכו לחברים וחלקו סטודיו ביחד. ולמינק ניגן
בלילות בהרכבים שונים לפרנסתו, ובימים צייר.
ולמינק היה טיפוס סוער מבחינה
רגשית ופיזית ועקשן בגישתו האימפולסיבית. בציוריו ניכרת הבעה חזקה וקסם מחוספס.
כשפגש את ציוריו של ואן גוך לראשונה ב-1901 הכריז שהוא מעריץ אותו ושאב
ממנו השראה ועידוד. הוא הושפע מאד מסזאן.
הפלטה שלו הפכה כהה יותר עם השנים
ונושאי ציוריו היו מסביבתו הקרובה. התנגדותו המאוחרת לזרמים המודרניים, כמו
הקוביזם, נבעה בעיקרה מהתנגדותו לאמנות המתבססת על התאוריה בניגוד לאמנותו
הספונטנית.
לצפיה במצגת מוריס ולאמנק
|