קיקטורה היא דרך תיאור גראפית, המבוססת על שינוי המאפיינים של אישיות או דמות, במטרה להשיג רושם מצחיק, מגוחך או נלעג. הקריקטורה מטפלת בדרך כלל באישים או בנושאים פוליטיים בהיבט מיוחד. זוהי דרך מקובלת ברישום, בפסים מצוירים ובסרטים מצוירים.
מקור המילה קריקטורה באיטלקית מהמילה caricare שמשמעותה להטעין, להעמיס, לקנוס. בהיסטוריה של האמנות נמצאים סוגי תיאור כאלו מהתקופה הרומית ואילך. באומנות המודרנית נקשרת הקריקטורה עם המצאת הליטוגרפיה והפצתה בעיתונות.האמנים הוגרט האנגלי (Hogarth) באמצעות תחריטים, ודומייה הצרפתי (Doumier) בליטוגרפיה הציגו על סף המאה העשרים ביטוי סאטירי של החברה בלונדון ובפאריס.
קריקטוריסטים ישראלים: דוש, זאב, מושיק לין, פרידל, שטרן.
הקריקטורה פרי מכחולו של מושיק לין משנת 1982, הקו נקי וברור,המקלע כתמרור על רקע לבן, המכונית בקווי מתאר בלבד, עם שמשה מנופצת מקבלת העצמה בנקודת ההשקה של הכביש לתמרור, בקונטרסט בין שחור הקו המעובה של הכביש ללבן.
קריקטורת דיוקן – זמנו של פרס אוזל כשעון החול, קמטי פניו הופכים לקילוח דק, דגש על תווי הפנים המוטים כלפי מטה: גבות, לחיים, קו הסנטר, הקווים יוצרים הבעה של כובד ועצב.
קריקטורת דיוקן – שרון בקווי מתאר נקיים, חסכניים, דגש על הפה הפתוח וחצי סגור, זווית הגוף הנטויה באלכסון וזווית המיקרופון באלכסון נגדי מעלה תחושה דינמית לדמות.
קריקטורה המתייחסת ליצירת אומנות
הדמות הנלעגת מתוארת בקווים בלבד: תנוחתה חזיתית, את גופה מכסה זר הפרחים במעוין מרכזי. כל היצירה נתונה במעין רשת של קווים בגודל משתנה, בבסיס המיטה של אולימפיה ריבועים גדולים ואילו ההצללה מעל ראשה של אולימפיה ברשת ממוזערת. על פני המשרתת הרשת צפופה עד כדי העלמות ויוצרת מראה מאיים. הבעת פניה של אולימפיה כשל ליצנית וכפות רגליה המוגדלות היחס לגופה יוצרים מראה גרוטסקי – בעל אופי דמוני. הקווים הקצרים החדים, יוצרים הרגשה של אי שקט.
משמאל אולמפיה של מאנה, אבי האימפרסיוניסטים. מימין, קריקטורה שהתפרסמה בעיתונות היומית כתגובה להצגת היצירה בתערוכה.
אולימפיה עוררה ביקורת קשה בשנת 1865 מפאת השימוש החופשי שנטל לעצמו הצייר מהמודלים הקלאסיים של ונוס.
בקומפוזיציה: מיקוד בדמות העירומה ודגש מופחת על החלל, בצבע: העצמת הדמות בגוונים הבהירים על רקע החלל הכהה, בתוכן: מבטה של האישה שעמדה בסתירה לנורמות של התקופה.
Cartoon, סרט מצוייר, אנימציה, הנפשה
יצירתו של לאונרדו המוכרת ביותר בתרבות המערב מפאת היותה ביטוי מושלם לערכי הרנסנס. התגובות הקריקטוריסטית ליצירה מרובות והגרסא של המונה ליזה לאחר חודש באמריקה היא קריקטורה מודרנית הנסמכת על עיבוד תמונה.
המסר העיקרי: אין ערכים מקודשים, מחלת העולם המערבי – השמנה.
Comic strip פס מצוייר
דרך תיאור גראפית, דומה לקריקטורה, הפס המצויר עוסק בקבוצות אנשים ובמצבים קומיים ומציג באמצעות רצף התיאורים התפתחות סיפורית. במאה ה-20, בדיחה ברצף אחד או פנל המכיל בדיחות מצוירות ללא מילים במגוון גדול של סגנונות רישום. הפס המצויר מצא מקומו והתרחב בעיתונות היומית ובמגזינים והפופולאריות שלו גרמה ליצירת תקופונים כמו הPunch הבריטי מ- 1940. במהלך המאה ה-20 עליה חדה נוספת בפופולאריות שלו, גרמה ליצירת חוברות וספרים מצוירים רבים ולהתפתחות ז'אנר בעל קווים ייחודיים בארצות שונות.
החלת טכניקות קולנועיות לאומנויות הפלסטיות – הגרפיות. תחילתה של אומנות זו בהוספת ממד התנועה לפס המצויר ומאוחר יותר גם תוספת פס קול. לאנימטור הראשון נחשב אמיל קוהל ואחריו נוספו ציירי קריקטורות נוספים. הבשלת הטכניקה באמנות זו וביסוסה כמדיום אומנותי ארע עם יצירותיו של וולט דיסני בשנות ה-20 ויצר את דמויותיו הפופולאריות מיקי מאוס ודונאלד דאק ועוד. סרטו פנטסיה – סרט באורך מלא פתח את המדיום לביטויים מורכבים ועשירים. בריטניה נוצרה צוללת צהובה בשנות השישים שהיה מהפופולאריים ביותר. פריץ החתול הוא הסרט המצויר הפורנוגראפי הראשון ואחריו נוספו סרטים כרוג'ר ראביט שהוא שילוב של אנימציה וקולנוע ו"צעצוע של סיפור" ב-1994.
© כל הזכויות שמורות לד"ר תרצה יום-טוב