השימוש באתר זה ובתכניו מיועד
לצרכי מחקר ולימוד עצמי
במסגרת הקורסים אותם אני מעבירה בלבד.
חל איסור על הפצת
המידע או אחסונו במערכת אלקטרונית אחרת.
אמנות המאה ה-19 מכונה אמנות מודרנית. זוהי אמנות המשנה כללים וסדרים קבועים. אך כמו כל מהפכה היא שוללת את הישן ומקבלת ממנו. גבולות התקופה 1780 - 1900. אופייה הוא בלתי אחיד, לאורך כל התקופה קיימת מתיחות בין נטורליזם לבין הבלטה של הסובייקטיביות באמנות.
ציורי הנוף תפסו בה מקום נכבד וקיימת הערכה לחייו הנפשיים של האמן. יש הרואים את גבול התקופה בגויה שבציוריו החל בתהליכים של ראיה אימפרסיוניסטית בהנחת מכחול חופשית וניסיונו לראות את האדם. התהליך מסתיים עם מות סזאן ועם ציור של פיקאסו העלמות מאביניון.
המאה ה-19 היא מאה שבה הגיע הנטורליזם לידי השפעה חזקה ומקומם של תיאורי הטבע בה גדול מאד. במאה זו נוצר הדימוי הרומנטי של דמות האמן הבודד, המנודה, אמן שצריך לבטא את חווייתו האישית. במאה זו עלתה הספונטניות ביצירה כערכה העיקרי.
שני זרמים שליטים בתחילת המאה התשע-עשרה הם הקלסיציזם והרומנטיקה. זוהי מאה שמתקיימת בה התדיינות חמורה על המסורת באמנות. זרם שלישי שמתפרץ בניהם הוא הריאליזם שפונה לכיוונים חדשים.
קלאסי = טיפוסי, אופייני, מהווה דוגמא, מתאים; מופתי, גאוני, עילאי, מעולה, מצוין, מעודן .
קלסיציזם הוא מונח המציין את הנטייה להעדפת ההישגים ובכלל זה צורות הביטוי האמנותית של העת העתיקה, כלומר בראש וראשונה של יוון העתיקה ורומא העתיקה . נטייה כגון זו הופיעה בתקופות שונות בהיסטוריה של תרבות המערב. ביטויים בולטים של נטייה זו ניתן למצוא בתרבות הרנסאנס באיטליה ובאמנות הניאו-קלאסיציסטית במהלך המאה ה-19.
קלסיציזם היא אחת התופעות הישנות ביותר באמנות, ישנם גלים של קלסיציזם. הסגנונות הניאו-קלאסיים, הם החייאת הסגנון הקלאסי העתיק. הקלסיציזם המודרני התגלם בצורה מובהקת ביצירתו של ז'אן-לואי דוד 1748 -1825.
נציג קלסיציזם חשוב נוסף הוא אנגר INGRES 1780- 1867. שהיה תלמידו של דוד.
הניאו-קלאסיציזם או הניאו-קלאסיקה הוא כינוי של סגנון
אמנות בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-19,
(1840 – 1790) בעקבות המהפכה הצרפתית (1789) והמעבר משלטון מלוכני לרפובליקה.
הסגנון האמנותי מתאים עצמו למציאות המשתנה.
עד המהפכה, האמנות שרתה את בית המלוכה והאצולה והייתה ברוק נהנתני. עם שינוי
הערכים והגילויים הארכיאולוגיים מתקיימת נטייה לעבר הקלסי שנתפס כמתאים למגמות
החדשות ולקלסי יש הצדקה אסתטית ופרקטית כאחד.
האידיאלי הוא הלאומיות כערך עליון, הפטריוטיזם כערך ונכונות למות למען המדינה.
הדוגמאות מהעולם הקלסי, הציור קווי, נקי ומאוזן.
ההשפעה ניכרה באדריכלות, בריהוט ובאמנות הפלסטית. באמנות הפלסטית עסקו נושאי
הציורים בדימויים וסיפורים מימי הרפובליקה הרומית תוך הדגשת רעיון הפטריוטיזם
והשלכותיו מהעבר הקלאסי, אל ההווה (ניאו-קלאסי. הדרך שבה ניגשו האמנים לעשייה
אמנותית הייתה על פי נורמות קבועות של האקדמיה לאמנויות. האמנים פעלו בעקבות
מאורעות היסטוריים בני זמנם תוך שימוש באירועים וסמלים מהעבר.
רומנטיקה תנועה שהקיפה את אירופה מסוף המאה ה-18 ועד אמצע המאה ה-19.
הרומנטיקה נעה בין אינדיבידואלים חזק למהפכנות שיתופיות. הטווח שלה משתרע בין
אידיאליזם לניהיליזם היא קשורה למהפכות ולמשבר שחל במבנה החברתי לאחר 3 מהפכות:
הצרפתית, האמריקאית, , והתעשייתית.
הרומנטיקה באמנות ניזונה מהספרות הרומנטית שיוצריה הבולטים הם רוסו, ביירון וגתה.
עמדתם הייתה כעין תגובת נגד לרציונליזם של הקלסיציסטי והאנציקלופדיסטים. הזדהותם של
הרומנטיקנים עם הטבע היא בניגוד לאידיאליזם הקלאסי דוגמת פוסין ולורין. ראית העולם
הרומנטית עומדת בסימן המלנכוליה והמלודרמטיות, איתני הטבע מצטיירים בחזונם האמנותי
כבבואה להלך רוחם בתוכם. האמנים הרומנטיים התפללו להשראה משמים שתנוח עליהם ותשווה
ליצירותיהם את הבהירות והטבעיות הלא מודעת לעצמה של חווית הילדות ושל תפישת הילד את
הטבע. הספונטניות, העדפת הרגש על פני השכל, והאמונה ביכולתו ובחובתו של האדם
בכלל, והאמן בפרט.
הרומנטיקה מעלה לבירור את מעמדו של האמן והאינטלקטואל, בעידן ששיטת הפטרונות שהניעה
את האמנות בכל הדורות, מפסיקה להתקיים בו.
הרומנטיקה מעלה את האינדיבידואליזם, את החד פעמיות שבכל אדם ומהות קיומו, האדם הקטן
מול הטבע הגדול.
רעיונות רבים מהרומנטיקה נשארו מרכזים בחשיבה המודרנית: העניין בפסיכולוגיה,
בילדות, במהפכה, בניהיליזם ובעקרון העונג.
ריאליזם - הוא זרם באמנות, בספרות ובתיאטרון אשר צמח במאה ה-19 ומנסה
לתאר את החיים כפי שהם.
זהו זרם בעלי אופי חברתי וביקורתי, הריאליסטים בחרו את תיאור המעמדות הנמוכים כנושא
מרכזי ביצירותיהם, מושאי ההתייחסות אינם אצילים ורוזנים ושאר מפורסמים אלא לפשוטי
העם. אין בריאליזם ייפוי של המציאות ולא כיעורה, אלא הצגתה כפי שהיא.
בניאו קלסיציזם היפה = אידיאלי, ערכים נשגבים בהשראת העולם העתיק - יוון ורומא.
ברומנטיקה היפה = אמוציונאלי
בריאליזם היפה = כאן ועכשיו, ייצוג החיים בהיבט הפרטי והפומבי
מושגים לבירור: קלאסי - ניאו קלאסי, רומנטיקה, אקלקטיקה, אקדמיה.
הנחות היסוד של הרנסנס:
האקדמיה - בית הספר לאמנויות,
האקדמיה הראשונה נוסדה בוונציה ב-1346. מדגישה את היחסים הפורמליים ביצירה, בניגוד
להבעה הספונטנית בעידן המודרני. פורמליזם הוא מושג חיובי בעידן הקלסיציסטי ושלילי
בעידן המודרני. הנחות היסוד של האקדמיה הן:
המגמות הקליסציסטיות תרמו מספר אמנים חשובים: פוסין, לורין, דוד ואנגר. אך סכנתם הייתה רבה. באמצע המאה ה-19 נותרה בהם השלילה של אווירת שינון שהובילה לניתוק מהטבע ולניוון. המאבקים בין אנשי האקדמיה למורדים בה, הם תו ההיכר של המאה ה-19
העיון יתרכז בנקודות הבאות:
האמנות הצרפתית במאה ה-18 מצטיינת באחידות צורותיה ורעיונותיה, מפאת הפיקוח של החצר, סגנון הבארוק של המאות 17-18 מתאר את כבוד חצרו של לואי ה-14 והעליזות המעודנת של לואי ה-15.
הבולט בקבוצה זו הוא אנטואן ואטו, המתאר את ההפלגה לאיי האהבה קיתרה, בגנים שבהם מתעלסים זוגות הנאחזים בפיסלה של ונוס, בעולם השרוי בערפילי אהבה. בתמונותיו תיאורי נוף הרמוניים שדמויות האדם בהן ממזגות את האווירה בתלבושות זוהרות אור. בושה ופרגונאר אף הם בקבוצת ציירי החצר.
בולט בנושאיו מתחום חיי היומיום הוא שרדן שיצירותיו מהוות המשך למסורות ההולנדיות . הוא מתאר ומטפל בערכים ציוריים של צורה, צבע אור וצל שאינם נתונים בתוך מערכת סיפורית.
ירידת כוחה של האצילות במאה ה-18 ועלית הבורגנות, מביאה למהפכה בטעם וסגנון "הבארוק הגדול" הופך למתחנחן.
ז'אן-לואי דוד 1748 -1825.
דוד גיבש את דרכו עוד לפני המהפכה, היה ברומא ואחר כך הצטרף למהפכה. ביצירתו גילום הקלאסי הרומי. היה צייר של נפוליון והרוח הנפוליאונית. יצירתו אינה תמיד משכנעת היא דידקטית, הוא מבליט את הקו, סקלת הצבעים שלו מצטמצמת. תמונותיו הקלאסיות הידועות הן ברוטוס ושוד הסבינות, בתמונות נפוליון שלו יש מימד של ריאליזם מסוגנן הפורץ אחר כך אצל אמנים כקורבה.
אנגר INGRES 1780- 1867.
היה תלמידו של דוד. אנגר נמשך אחרי מודלים יווניים והשפעת הקלאסיות היוונית ניכרת ביצירתו בצורה בולטת. תפקיד הקו בעל חשיבות רבה ביצירתו, הוא היה אחד הרשמים המעולים בתולדות הא' וכן היה צייר פורטרטים מעולה. יש בציוריו הבלטה של טקסטורה ואיפיון אינדיבידואלי של הדמות.
דלקרואה 1789 -1863.
בשנת 1824 הציג דלקרואה הצעיר לצד אנגר. הביקורות על יצירתו היו בדרך כלל קטלניות,
אך דרכו ממחישה את הפער בין שתי גישות יסודיות קלאסיציזם כנגד רומנטיקה. (ניגוד
קודם היה בין הקלאסיציזם של פוסין לבארוק הרובנסי). דלקרואה קיבל חינוך מעולה
ומושפע מן הנושאים הספרותיים של תקופתו, השפעה מכרעת הייתה לזרם הביירוני עליו.
יצירתו של דלקרואה אינה קלאסית ומאגדת בתוכה נטורליזם אקספרסיבי. בניגוד לפיניש
הנהוג באקדמיה צורת הנחת הצבע שלו חופשית מאד. דלקרואה נסע לאלג'יר ומרוקו והאור
החריף מצוי בתמונותיו וכן קשת נושאים דרמטית. למרות חיפושיו ומפעלו החשוב נשאר
דלקרואה בתחום המסורת.
בודלייר
הרומנטיציזם אינו נמצא בסגנונו של האמן, אף לא בנושאיו, אלא בו עצמו. זהו גורם
משתנה ובלתי יציב. כמו טבע ופוליטיקה.
היצירה הספרותית כמבטאה ביותר את הרומנטיקה היא ייסוריי ורתר הצעיר של גתה.
גויה צייר ואמן הדפס ספרדי.
בשנת 1771 ביקר באיטליה. 1775 השתקע במדריד. 1786 התמנה לצייר חצר. ביצירתו ניכרות
השפעות שונות וכן גישה מקורית. את אחרית ימיו בילה בצרפת מפאת התנגדותו למלחמה
בארצו ולדיכוי שהנציח בציוריו.
קספר דוד פרידריך 1774 -1840
צייר נופים גרמני, מגדולי האמנים הגרמנים הרומנטיים. יצירותיו הראשונות נופים
טופוגרפיים ואחר כך עבר לצבעי שמן. יצירתו צלב בהרים משכה תשומת לב. תיאורי הנוף
שלו בעלי עוצמה רוחנית, בגווני סגול כסוף, עוטות ערפל. היה האמן הראשון שהכניס
תכנים רגשיים וסמליים לתופעות הטבע.
לצפיה במצגת המלאה (טעינתה לוקחת זמן מה) לחצו כאן
אנטוניו קנובה 1822 – 1757 Antonio Canova
היה פסל איטלקי. יצירתו היא התגלמות הסגנון הניאו הקלסי. עבודתו מציינת
חזרה לעידון הקלסי אחרי ההפרזות התיאטרליות של פיסול הבארוק. פסליו מצטיינים
בחמימות ורכות ותחושה של חיים בשיש. מרבית עיסוקו היה בדמויות מיתולוגיות.
ז'אק-לואי דויד 1748-1825 Jacques-Louis David , צייר
צרפתי, לרוב מוכר בשם הקיצור דויד.
דויד הוא הצייר הניאו קלסי הצרפתי הידוע ביותר. היה מעריץ של נפוליון והנציח אותו
ביצירותיו. פיתח סגנון קלסיציסטי מיוחד שנושאיו נשענים על המיתולוגיה הרומית. צייר
גם שורה של פורטרטים שהידוע בניהם הוא מדאם רקמיה, החושפת את הטכניקה המעולה שלו.
ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר 1780-1867 Jean Auguste
Dominique Ingres
צייר ניאוקלסיציסט צרפתי, היה תלמידו המצטיין של דויד. ביצירותיו מתמקד ביופי הנשי.
המתבסס על המיתוס היווני. צייר גם את נשות החברה הגבוהה. תקופה מסוימת היה נשיא
האקדמיה הצרפתית לאמנות.
אז'ן דלקרואה 1798-1863 Eugène Delacroix
נחשב לצייר הרומנטי הצרפתי החשוב ביותר. ציוריו מושפעים מהזרמים הספרותיים של
התקופה ובמיוחד הרומנטיקה. יצירתו מתאפיינת באקספרסיביות ובצבעוניות חזקה. נסיעתו
לצפון אפריקה השפיעה עליו מבחינת הנושאים והשימוש בצבע ובאור. יש לו חשיבות כהוגה
ומורה בתולדות הציור, הוא השאיר מורשת גדולה של ציורים, רישומים ופנקסי עבודה
ששימשו בסיס להוראת הציור. הנטורליזם של דלקרואה ואופי הטיפול בצבע מבשרים את
האימפרסיוניזם.
פרנסיסקו גויה Francisco de Goya 1746 – 1828
פרנסיסקו גויה היה צייר ואמן הדפס ספרדי, רומנטי . למד בספרד ותקופה מסוימת גם
באיטליה. נחשב לאחרון המאסטרים וראשון המודרניסטים. היה צייר החצר הספרדית תקופה
מסוימת וכן צייר מחאה. יצירתו הייתה מוזמנת והיו בה מרכיבים חתרניים. ריבוי פניה של
יצירתו שימש השראה לציירים מאוחרים יותר כמאנה ופיקאסו.
ויליאם טרנר 1851- 1775 William Turner
צייר רומנטיקה אנגלי נודע בציורי הנוף שלו, הוא התמקד במיוחד בהשפעת האור על הנושא
המתואר. התרכז בצמחיה ונופי נהר ובמאבקי האדם כנגד כוחות הטבע. צבעיו רכים והטכניקה
שלו כתמית. בציוריו הגיע כמעט להפשטה והקדים ב- 100 שנה את הציור במגמה זו. טכניקת
היצירה שלו מיוחדת בדילול הצבע ואפקטים שקופים כשל צבעי מים, בצבעי שמן.
קספר דוד פרידריך 1774-1840 Caspar David Friedrich
פרידריך היה צייר גרמני, ממובילי הזרם הרומנטי באמנות. הנוף נחשב בעיניו למדיום
פילוסופי ורוחני. בציוריו הוא מבטא רעיונות דתיים באמצעות הנוף. ציוריו מצטיינים
בטכניקה פרטנית, הוא הרבה לעסוק במוות ובדידות. ציורו אדם מתבונן בנוף הפך לסמל
התקופה הרומנטית.
ז'אן דזירה גוסטב קורבּה Gustave Courbet 1819
–1877
צייר צרפתי השייך לזרם הריאליסטי. היה צייר בעל דעות רדיקליות סוציאליסטיות. ביקר
את העמדות האקדמיות והטיף לציור שיביע את המציאות כפי שהיא. יצירותיו מתאפיינות
בהנחת צבע ספונטנית ובנושאים מגוונים. בשנת 1871 בזמן הקומונה הפריזאית, מונה
כאחראי לכל המוזיאונים בפריז, וכך הציל אותם מביזה על ידי ההמון.
אונורה דומיה 1808 - 1879 - Honoré Daumier
דומיה היה צייר, פסל וקריקטוריסט צרפתי. יצירתו התמקדה בפוליטיקה ובחברה הצרפתית.
הוא ידוע ביותר בקריקטורות שלו ובביקורת הנוקבת שלו למעמדות השליטים. כצייר, היה
דומיה מחלוצי הריאליזם. הוא הקדים את זמנו, ולא זכה להצלחה עד שנת 1878 - כשנה לפני
מותו, הציגו את יצירותיו והראו את התחום הרחב של גאוניותו, של האדם שכונה
"מיכלאנג'לו של הקריקטורה. יצירתו המגוונת כוללת: רישומים, קריקטורות פסלי דמויות
מפתח בחברה הצרפתית, ציורי שמן ואיורים לדון קישוט שבהם עסק בסוף חייו.
ז'אן-פרנסואה מילה Jean-François Millet 1814 –
1875
מילה היה צייר צרפתי, ריאליסט. הושפע מקורבה. ביצירותיו הידועות ביותר הוא מציג את
חיי האיכרים ועבודות השדה. יצירותיו אלו שימשו מקור השראה לואן-גוך ודאלי. היה אחד
מהציירים שהקימו את בי"ס ברביזון לאמנות בצרפת הכפרית, בי"ס היה מהפכני ונחשב
לאינקובטור של האימפרסיוניזם.
אוגוסט רודן 1917-1840Auguste Rodin
נחשב כאחרון הפסלים המסורתיים שעסקו בדמות האדם, וכראשון מבין הפסלים המודרניים.
יצירתו ריאליסטית, אקספרסיוניסטית, ואינדיבידואליסטית. עם פרסומו הושווה רודן
למיכאל אנג'לו. רודן החיה את המסורת הקלאסית בתפיסת גוף האדם כמדיום להבעת חוויות.
פסליו הנשיקה וההוגה, משמשים כסימבול לאופי ולרגש האנושי.