השימוש באתר זה ובתכניו מיועד
לצרכי מחקר ולימוד עצמי
במסגרת הקורסים אותם אני מעבירה בלבד.
חל איסור על הפצת
המידע או אחסונו במערכת אלקטרונית אחרת.
דאדא וסוריאליזםלהעלאת המצגת המלאה לחצו כאן (טעינתה לוקחת זמן מה). הדאדא התחילה כתנועת נגד לאמנות, או לדרך ראיית האמנות את עצמה כמייצגת את הציביליזציה. הסוריאליזם היה יותר מתנועה אמנותית והוא קיבל את ההתקפות על הרציונל של הציביליזציה. המילה דאדא היא דו משמעית ומבטאה סוס נדנדה או אבא. התנועה נוסדה בציריך וניו יורק בשיאה של מלה"ע ה-1 והתפשטה במהירות לברלין, האנובר, פאריז והתרחבויות נוספות ורוסיה. המרד היה כנגד הברוטאליזם חסר ההיגיון של המלחמה והצביעות של יצירת ערכים באמצעות האמנות. הציביליזציה למרות הנצרות, והמוזיאונים שברה את גבם של אלפי אנשים צעירים יום אחר יום, בחפירות בוציות. לא היה מקום לרגישות אנושית. הדאדא חיפשה מפלט ביופי. הצעד הראשון היה נגטיבי, להתקיף את האיקונות של התרבות. ברוח האיקונוקלסטית. ב-1917 מרסל דושו הוסיף שפם למונה-ליזה, סמל הרנסנס. ראול האוזמן (1886-1971) התמקד במיוחד בטכניקה של הפוטומונטאז', והשתמש בפרסומות ואילוסטרציות מתוך מגזינים פופולאריים. הדאדאיסטים אימצו את טכניקת הקולאז' של הקוביזם. הקולאז'ים החתרניים של קורט שווטרס (Kurt Schwitters (1887-1948 , נעשו מכרטיסי אוטובוס משומשים, עטיפות משומשות של ממתקים ושיירים אחרים. מרסל דושו ברדי מייד (ready made) רצה להראות את הסדר המעוות של המציאות. מאן ריי (1890-1976) Ray Man שהמצלמה הייתה כלי העבודה הבסיסי שלו, המציא את הריוגראף – אובייקט שהוצג על נייר צילום נחשף לאט ויוצר תמונה ייחודית. פרנסיס פיקביה (Francis Picabia (1878-1953 אמן אקלקטי ג'אן ארפ (Jean Arp (1887-1966 משורר ופסל מקס ארנסט (Max Ernst (1891-1976 הקולאז'יסט היה לצייר הסוריאליסט הגדול. הסופרים הוגו באל (Hugo Ball (1886-1927 וטריסטן צארה (Tristan Tzara (1896-1963 היו חשובים בתנועה. תנועת הדאדא תרמה רבות לסוריאליזם ולבסוף נטמעה בה, בפאריס בשנות העשרים. סוריאליזםהסוריאליזם הוא תנועה אמנותית שפעלה במיוחד בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים, היא החלה כתנועה ספרותית, ופילוסופיה ייחודית. גיום אפולינר נתן לתנועה את שמה: sur = מעל, realisme = מציאות, משמעות השם: מעל למציאות מטרתו
המרכזית של הסוריאליזם, אנדרה ברטון ( André Breton (1896-1966 פרסם את המניפסט הסוריאליסטי ב-1924,בהמשך נתגלעו סכסוכים שונים בתוך התנועה. הם העריצו את הפרימיטיבי ומכאן את ציוריו של פול גוגן, וכן העריצו את הפרה-רפאליטים והסימבוליסטים והושפעו מהירונימוס בוש. הם ראו באימפרסיוניזם זרם ריאליסטי מדי ובקוביזם זרם רציונאלי מדי, דחו את הפוטוריזם, והעדיפו את הפיטורה מטפיסיקה של ג'ורג'ו דה קיריקו (1888-1978) Giorgio de Chirico. במניפסט הסוריאליסט השני ב-1930 הגדיר ברטון את הסוריאליזם: סוריאליזם הוא פיוס בין המציאות של החלומות, עם המציאות של חיי היומיום והעצמתם לסינתזה גבוהה יותר. בנוסף לאוטומטיזם והמקריות, בנגישות לריאלי, יכולים להגיע רק באופן לא מודע. המגמות בסוריאליזם הן:
יש בסוריאליזם שתי דרכים שונות לציור: הראשונה ציור פיגורטיבי שמאפיין אותו ציור מדוקדק של אלמנטים שהחיבור ביניהם הוא בלתי אפשרי ולא מציאותי. והשנייה ציור מופשט, בציור זה יש צורות גיאומטריות שונות והצופה יכול להחליט מה הוא רואה. לאחר העידן הסוריאליסטי, גישה זו אומצה ע"י האקספרסיוניסטים המופשטים האמריקאים ובמיוחד ג'קסון פולוק. ההיגיון מאחורי הסוריאליזם מבוטא באחד המניפסטים כהיפוך של שיר הייקו. השיר היפני הוא: "יתוש\ הסר כנפיו\ פלפלת". הסוריאליזם בוטא באמצעות השיר "פלפלת\ הוסף כנפיים\ יתוש".
מרסל דושו Marcel Duchamp 1887-1968 סלבדור דאלי (1904 - 1989) Salvador Dalí רנה מגריט (Rene Magritte (1898-1967 אלברטו ג'קומטי (1901-1966) Alberto Giacometti בלתוס (בלתזר קלוסובסקי) (1908-2001) Balthasar Klossowski de Rola) Balthus)
|
© כל הזכויות שמורות לד"ר תרצה יום-טוב